החלטנו להשקיע והלכנו על זה עד הסוף. יש לנו מנהל השקעות, אבל על מה אנחנו משלמים בדיוק דמי ניהול?
אז החלטנו להשקיע והלכנו על זה עד הסוף, החלטנו להעסיק מנהל השקעות על מנת שהוא ינווט את הכסף שלנו למקום הנכון בים ההשקעות השונות. את ההחלטות החשובות לגבי השקעת הכסף השארנו לו, כיון שהוא זה שמבין יותר מאיתנו על ההשקעה הכי נכונה ובטוחה לכספינו.
בתור משקיעים, אנחנו מצפים לתנודות, ולתנאים שונים ומשתנים כמו אחוז המניות שאנחנו מחזיקים בו. אבל כשאנחנו רואים כי בתיק ההשקעות שלנו הכל מתנהל בקצב אחיד ובלתי משתנה, וכי בתקופות שונות של עליות או ירידות עדיין אחוז המניות שאנו מחזיקים בו נשאר דומה ולא משתנה עולה אצלנו השאלה: על מה אנחנו משלמים דמי ניהול כאשר כל מה שקורה בתיק ההשקעות שלנו נשאר סטטי מבלי שום כיוון?
אז כשמדובר בקרנות נאמנות, אחוז האחזקה הוא האחוז המקסימאלי שעליו מצהירה הקרן.
לעומת זאת, בקופות גמל, מדובר על קופות גמישות יותר, ובקופות גמל למשקיעים יש יותר אופציות "לשחק" עם הכסף.
ואם כך הדבר אז למה עדיין מנהלי ההשקעות בוחרים להחזיק את אחוז המניות זהה גם בתקופות שפל וגם בתקופות שיא?
והסיבה לכך היא פשוטה, לכל מנהל השקעות ישנו לקוח שהוא זה שמכתיב את המטרות שלו למנהל ההשקעות, ומנהל ההשקעות לפי המטרות של הלקוח מנהל את תיק ההשקעות.
אם הלקוח מעוניין בתשואה מקסימאלית, אז למנהל תיק ההשקעות יש בעיה העומדת מולו: מצד אחד רצון הלקוח, מצד שני סוג של יציבות מסוימת אשר תעניק השקעה "בטוחה" ושהוא יוכל להמשיך ולשמש כמנהל תיק ההשקעות של אותו לקוח.
אז מה עושים מנהלי תיקי ההשקעות? הם המציאו שיטה שבה הם מגיעים לאחוז מניות מקסימאלי שקיבלו מהלקוח, ומנקודה זו הם לא זזים, לא בתקופות שפל ולא בתקופות שיא.
ואיך שיטה זו משרתת את האינטרסים של מנהלי תיקי ההשקעות השונים?
קודם כל כולם בודקים את כולם, אם אחד השקיע במניה שונה, אז כך גם האחרים, בצורה מתונה ושקולה. אז אמנם הלקוח מצפה לתשואה מקסימאלית, בעוד שמנהל תיק ההשקעות בסך הכל מצפה להשיג קצת יותר משאר מנהלי תיקי ההשקעות מה שיגרום לו להיחשב למצליחן ובעקבות כך גם לקבל בונוס בהתאם.
יש לזכור כי אם אנחנו מאמינים שקיים משבר בשוק, ואנחנו מעוניינים למכור מניות במקום להחזיקן, לא צריך לחכות שמנהל תיק ההשקעות שלנו יעשה זאת, עלינו לסמוך על עצמנו ולבצע את הפעולה של המכירה.
